<h1>האגור סימן אלף שכ"ח</h1>
<h2>דף ל.</h2>
כתב הרמב"ם אם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי לנסך הרי הוא כיין מבושל וכשכר ומותר לשתותו עם הגוי. וכתב הרא"ש אין לסמוך על זה. שעקר הגזרה משום בנותיהם. אלא שהחמירו לאוסרו בהנאה כיון שנתנסך לפני ע"ז. וכן כתב הרשב"א. וכן נוהגים העולם. טורים. רבינו משלם רצה להתיר החומץ במגע גוי. והרשב"א כתב שזהו סימנו כשהוא רותח על הארץ. ורבינו תם אוסרו לפי שאין אנו בקיאין בחומץ. שיש יין שנראה כחומץ והוא יין גמור. כמו יין שלא נתבשל בענביו כל צרכו. וכן נוהגים לאוסרו. והבוסר מן הראוי שלא יהיה בו דין יין נסך דלאו בר נסוך הוא. אלא שרבינו תם מחמיר בו לפי שאין אנו בקיאין מתי נקרא בוסר. טורים. יש רוצים להתיר בוסר. מדתנן במסכת שביעית הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה וכו'. הרי שנקרא לחלוחית שבבוסר מים. מכל מקום אומר רבינו תם אין אנו בקיאין מתי קרוי יין או מים. ופעם אחת היו כל היינות של אותה השנה בוסר ולא נתבשלו יפה וכי תאמר שלא נהגו דין יין נסך באותה שנה. ספר המצות.
